לימוד עם הרב שגר

מאת נעם שרמן (תלמיד הישיבה)

שלום,

אני משתף אותכם בלימוד שהיה לי הבוקר עם הרב שג"ר.

שבת שלום.


כ"ו/אב/תש"ע 04:15

כן, זו השעה…

כבר כמה ימים שאני מתגעגע לרב שג"ר, ממש מחכה לדבר איתו, כבר כמה חודשים שלא פניתי לי פנאי לכך.

כיום לאחר הסתלקות הגוף, אין צורך להתקשר ולקבוע יום, שעה, ומקום. בכל הזדמנות בכל מקום, רק צריך להחליט שרוצים שמוכנים באמת להיפגש עם הרב שג"ר.

פגישה עם הרב שג"ר זו מסיבה, משהו חשבו לא בכל יום יש נושא בעל חשיבות שאפר לבוא לדבר איתו עם הרב שג"ר. בחייו לא הייתה בי היכולת (למרות שהיה בי רצון של סתם להיות לידו, ללמוד עימו) להגיע אליו בלי אמירה משלי, בלי נושא שכבר הכנתי בו שיעורי בית והוא מטריד את מנוחתי. לפני חגים הייתי מנסה להיפגש וללמוד עימו. הכנתי בבית (פורים ור"ה) עברתי על השיחות שלו והיינו מלבנים אותם, בדקתי עימו אפשריות לשנות להוסיף להעמיק בהבנת השיחות. בחגים אחרים למדנו מספרי האדמו"ר הזקן. בד"כ זה מה שבחר הרב לפתוח.

עם הרב שג"ר ישנה אפשרות לדבר ולספר על מציאות מעשית חומרית ובמהלך השיחה אותם פרטים ואירועים הופכים להיות קודש, מתבהרת התנועה הרוחנית אשר מלווה אותם, מתנהלת בתוכם…

עוד כמה ימים נפתח חודש אלול… מזדמנת לנו אפשרות לספר את סיפור השנה בקול נוסף, במנגינה חדשה, בטונים שונים, במבט על לאחר שחלפו להם אחד עשר חודשים… ואין מי שיעשה את מלכת החיבור מחדש… רק לראות בזיכרון ובמציאות את התנהלות הרב שג"ר זו כבר התקדשות המחשבה , הראיה והלב.

באתי היום להיפגש עם הרב שג"ר בכדי להיטהר, בכדי להכוונן על חיי מחדש, לאחר תנועה של שנה שלמה אני חש שהמצפן שלי קצת לא ממוקד, הטעם בפה נשכח מה מקורו, הראיה הפכה להיות ראיה של עיני בשר, קדושה ימי אלול והחגים נישכחה… נשאר נועם עם החיים כאן ועכשיו – ללא נשמה וללא נשימה של קודש.

הגעגוע לרב שג"ר מלווה תמיד בגעגוע נכסף יותר לפגישה עם הקב"ה . אבל… זו משימה רצינית יותר, מחייבת הרבה הכנה. הפגישה עם הרב שג"ר היא הכנה לכך…

ברך כלל יצאתי ליער בכדי להיפגש עימו, היום מכיון שאבדתי את ארנקי ( אולי גם עצלות) החלטתי להיפגש איתו תוך כדי כתיבה בבית. בנוסף חשתי שבאמת אני יוכל להיפגש איתו בכל מקום, אין צורך לצעוק מספיק להיות לתת לו הזדמנות להיכנס והינה הוא בא. במיוחד שהזמנתי אותו כבר כמה ימים ואני לא הגעתי.

הלב מתרגש , המחשבות רועדות, הגוף מתקדש הינה הוא כאן… מי יודע מתי יבוא שוב…

להיפגש עם הרב שג"ר צריך זמן שלא שייך לעולם הזה, שהחיים לא אוחזים בו, שהוא נקי.

אין חשש שמישהו יתקשר… דאגות החיים אינם שייכות לשעות אילו… רק בכי של תינוק יכול להוציא אותי מתנועת הכתיבה, מריכוז בשיחה עם הרב שג"ר… זה מה שאני מנסה לבכות כתינוק… לתת לעצמי הזדמנות להיות תינוק בעולם.

איני יכול גם לכתוב וגם לדבר עם הרב שג"ר, נוצר בליל של אותיות שלא יאפשר לי לאחר מכן לקרוא אותם, הריכוז בכתיבה מושך אותי למחשב ולאצבעות ולחשיבה ומצב של התמקדות בחיפוש אותיות, במקום להתמקד בחיפוש רגשות ומילים עדינות… גם זה לא כ"כ מנומס.

 

הרב שג"ר השנה עומדת לבוא לסופה, המעגל הולך ונסגר, אבדתי את המצפן למהלך החיים.

אני מרגיש שגעגוע אליך ושיחה עימך יעזרו לי לאתר מחדש את המקום המבט הגישה בנפש

למציאות לאירוע השנה.

מדגיש שוב לצערי איני יכול לכתבו את כל המילים שאני אומר לרב שג"ר, מכיון שזה מוציא אותי מהריכוז . ואיני יכול גם לכתוב את האמירות שלו… לאחר השיחה אוכל לשוב ולכתוב סיכום נקודות, מחשבה שהתחדשה וביכולתה להאיר את פני בעזרת השם יתברך.

מדהים… אנסה קצת לשתף אותנו בלימוד, בהדרכה הנפשית המעשית לחיים.

למדני הרב שג"ר כעת כולל הדגמות הלוואי ואצליח להתחיל להרגיל את נפשי בכך.

מהי הקשבה? מהי תשומת לב? היכולת להיות חלק ולא להיות משקיף צופה מהצד.

חוותי את עצמי מביט בבתי מחייכת, (חשתי כיצד שרירי הפנים לי נעים בחופשיות וחיוך ענק נפתח בפני, עיני מתחילות להפיק אור וחן) ובבני מהלך כדובון חשתי אך זה להתהלך ולקום, לקום וליפול, מבלי להכינס ולו לספק אחד באשר לרצון ללמוד ללכת, הנפילות הן ממש חלק מהלימוד, הקבלה אותם היא מושלמת) – ותוך כדי המבט אני חווה את עצמי נשאב פנימה, לתוכם. ממש נעלם מהחדר כך שרק דמות אחת נמצאת. כל האשיות שלי הופכת להיות חלק מהדבר בו אני צפיתי, אליו רציתי להגיע, אותו חמדתי בליבי, כך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים, גם בחפצים פיזים ממש. דוגמא : אני כבר שנים מתגעגע מכין את עצמי לחוות את שבת. הרב שג"ר אפשר לי זאת. להיות שבת כך כמו שהיא בלי פוזות בלי מלבושים ודמיונות – שבת. הפכתי להיות שבת מנוחה. המלאות בממשות. כמו שקודם הפכתי להיות בתוך ביתי מלכות המחייכת אלי.

קידוש בשבת – חשתי ממש את תחושת כוס היין המלאה, אמרתי את מילות הקידוש ככוס היין, עם התנודות של היין בתוך הכוס. קשה להתרכז בכזו תנודתיות עצומה, תחושה של מלאות קרירות ומתיקות.

כמו בסרט מצויר – שינתן לראות את תהליך התנועה של הדמות נשאבת ממקום למקום כך קרה לי.

 

נתן לי הזדמנות לחוות כנסה לשבת, דרך "מנהרת הזמן" של כל ימי השבוע, לחלוף בהבזק על כל הימים והעשיה בם ולדרכם להגיע לשבת במנוחה בשלווה. להבריא לרפא ללקט את הרגשות השונים מהימים, השעות והמעשים שנעשו שנפעלו במהלך השבוע ועם כולם ביחד לחוות את המנוחה את אהבה של אתה "בחרתנו מכל העמים" . להתברך ביום השבת על העבר ועל העתיד כאחד .

לרפא את הצריך ריפוי, לחזק את הטוב ולהטיב עם המוטב.

 

כאשר הרב שג"ר נכח לידי. בלי מילים והעניק לי פתיחה, רוח מחודשת בנפש.

להיות חלק מהמציאות בשלמות ולא אורח או מבקר – כל מה שאתה עושה תמצא בתוכו, תיתן את כולך בו. כבר שנים אני רוצה לחוות שבת – הפעם חשתי אותה, כיצד אני חלק מהמציאות לכאורה חלומית אבל משאירה בי תחושה של קיימת ובעיקר יכולת להגיע בכוחות עצמי שוב.

 

תודה רבה, על הלימוד המרחיב את הנפש, על הלימוד שמקנה כלים להמשכיות החיים…

תודה לך שאתה זמין תמיד וממתין להמשיך ולסייע לנו להתקדם להתפתח להשתחרר מעול העולם ,

להיפרד מהעצמיות החונקת אותנו, העוצרת אותנו במקום.

 

לאחר מכן נרדמתי לעשרים דקות.

 

בדרך לתפילה הלכתי בזקיפות, בתחושה בריאה ושמחה…

בברכת השחר "מתיר אסורים" היתקשתי לחוש בתחושה של 'אסור' הכל היה פתוח עבורי, הנפש חשה מהי חירות, מהי חופש.

 

הגעגוע לשבת קודש – מונע ממני כמעת בכוח לעשות פעולות של חול. כמו לחשוב בנושא העבודה, להתקשר לאנשים, לעבוד בגינה. אני צריך לשבת ולשכנע את עצמי שהמעשים רצוים, שראוי לעשותם ביום שישי ולתר על המנוחה הכפולה.

 

    03.09 » שימו לב – הספר 'לוחות ושברי לוחות' במבצע 1+1

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il