שמוליק בן דוד על הרב שג"ר

לא ראיתי את הסרט של הרב ורדי – 'לרדוף אחרי הצל', רק קראתי עליו וראיתי פיסות שמוצגות באינטרנט. שנית, הרב שג"ר הוא אחד מרבותיי, אני אוהבו אהבת נפש, למדתי ממנו רבות כשם שאני תלמידו, אני גם תלמיד של מורים גדולים אחרים, ובסופו של יום אני עצמאי ואיני מחויב לתורתו של אף אחד מהם. ובמשפט זה  הקדמתי את המאוחר משום שזהו המסר שהרב שג"ר שידר. על כך באתי להרחיב את הדיבור.

אך לפני כן אנצל את ההזדמנות לשתף אתכם ברב שג"ר שלי. חמש שנים חבשתי את ספסלי בית המדרש בבית מורשה בירושלים. בימים בהם בית המדרש של בית מורשה שכן בבית הכנסת ישורון במרכז ירושלים. שמעתי מהרב שג"ר שיעור שבועי בגמרא, וכן שעורים נוספים למכביר. ראיתי אותו מתפלמס בסמינרים בין תחומיים עם גדולי רוח אחרים ושוחחתי עמו שיחות לא רבות אך גם לא מעטות. את הרב שג"ר הכרתי לפני כן, שכן הוא בן דודה של אימי, וראיתי אותו בנסיבות משפחתיות רבות. כילד בן שבע, עקבתי מרחוק אחר החלמתו מהפציעה במלחמה דרך הסיפורים של אימי שביקרה אותו בבית החולים. ראיתי אותו כמין בן דוד קרוב רחוק, שכן המשפחות שלנו כמו משפחות רבות היו מצומצמות וקטנות. הוא היה בן הדוד הבוגר שיודע לנהוג בטנדר פולספגן ולוקח אותי לסיבוב. אני זוכר אותו כחיל במדים, צנחן, מה שעשה רושם רב במשפחה. החתונה הראשונה שאני זוכר כילד הייתה החתונה של הרב שג"ר. והזיכרון שלי הוא סביב החופה. אני לא זוכר מה בדיוק שאלתי את אבי ז"ל. אני זוכר שהוא ענה לי ששמעון [כך קראנו לו אז] צם כל היום. כלומר ראיתי משהו ששייך לעולם היראה והקדושה ולא הבנתי כילד לפענח אותו.

ולעצם העניין. גם אני לא הצלחתי ליצור עם הרב שג"ר יחס אינטימי במובן המקובל בעולם הישיבות. במספר פעמים שניסיתי להתייעץ איתו על חיי, התאכזבתי. למרות זאת אני יודע היום שהייתה אינטימיות מסוג אחר. אין לי מילים להביע את זה. הרב שג"ר היה וימשיך להיות מורה גדול בשבילי.

מדוע הרב שג"ר לא הצליח להיות בשבילי את אותה דמות רבנית המצופה בעולם הישיבות, איני יודע. אפשר להסביר זאת בחוויות שלו כבן לניצולי שואה, בחוויה של הפציעה במלחמת יום כיפור, אולי סוג של פוסט טראומה או אפילו הלם קרב. ואולי סוג של בישנות טבעית כזו או אחרת. אני לא פסיכולוג וגם לא מתיימר להבין. אני סבור היום שזה אינו רלוונטי. כך הוא היה, זאת הייתה אישיותו וזו תורתו. האם כל הוגה דעות צריך גם להיות מומחה לתמיכה בבחורים במצוקה? האם מורה גדול חייב להיות כתף לשפוך עליה את חיבוטי הנפש? האם רב יוצר חייב להיות גם מדריך להתלבטויות אישיות?

עיקר תורתו של הרב שג"ר הייתה חווית הקרע בין קצוות שונים באישיותו כהוגה דעות דתי וכרב. באתי מעולם הרמוני של תלמידי הרב קוק, ואצל הרב שג"ר גיליתי את החזרה לדיאלקטיקה. לא רק במישור האינטלקטואלי כמו בהגותו של הרב סולובצ'יק, אלא גם ואולי בעיקר במישור הקיומי, האקזיסטנציאליסטי.

בתוך הקיום הכואב הזה בין הקצוות, הרב שג"ר שידר שני קצוות ליחסי רב ותלמיד. מצד אחד הייתה בו משיכה להוויה החסידית של רב'ה. לקיום של דיבוק חברים סביב התורה וההגות, סביב החיפוש. ומצד שני הוא ממש סלד, לפחות בחוויה שלי, מתלמידים שמבקשים להתייעץ על חיבוטי נפש של גיל ההתבגרות המאוחר. אני אישית פגשתי אצלו יותר את הצד השני. נמנעתי בכוונה ללכת לתפילות ימים נוראים עם הרב שג"ר, ונמנעתי ביודעין מסעודות פורים המפורסמות שלו. המסר שקבלתי ממנו היה לצמוח לבד. לא אכחד שהיה בי צד שחיפש דמות אב, רב מנחה, מנטור, מורה רוחני. אצל הרב שג"ר הרגשתי שלא אמצא את זה. היום במבט לאחור אני סבור שהמסר הזה הוא אולי אחד מהמסרים החשובים שלמדתי ממנו.

אני סבור שבבית המדרש יחס רב תלמיד צריכים לקבל פרופורציות אחרות מהמקובל ומהמצופה. ההוויה הישיבתית העושה את הרב לסוג של מטפל היא בעיני טעות בכתובת. אני סבור שיש מקום רב לכך שלכל אחד תהיה כתובת בה יוכל לשפוך את נפשו ולקבל הדרכה ותמיכה. מצד שני אני סבור שלצפות שהרב, שאמור ללמד תורה יעשה זאת, זו טעות. דרושה הפרדת רשויות. הצפייה לקשר סימביוטי בין רב לתלמיד בבית המדרש לכתחילה, היא בעיני מזיקה יותר מאשר מועילה. הדוגמאות הקיצוניות לכך נמצאות היום מול עינינו בדמויות כריזמטיות כמו ה'רבנים' קופולוביץ' ואלון. ואני 'בוגר' קופולוביץ'. היה לי קשר קרוב אליו. התפעלתי בקול רם מכך שהוא היחיד שאפשר לדבר איתו על דברים רלוונטיים לחיי. בעיקר על בנות. אני זוכר פעם שהוא שאל אותי אם אני מאונן ובאיזו תדירות. וכמובן פיתח את השיחה על הדרך להתמודד וכו'. בסיום הפגישה קבלתי ממנו 'נשיקת רב'ה'. הייתי כמובן נבוך ומבולבל. אבל חשוב לי להעמיד את הדברים זה מול זה. יכול להיות שהישיבות צריכות להעמיד בעלי מקצוע מתאימים ומוכשרים כדי ללוות את התלמידים בכל מה שקשור לתהליך ההתבגרות. אך הרבנים המלמדים, המורים, ברובם צריכים להקפיד להיות שם במקום של המומחיות שלהם. אני היום סולד מהכריזמטיות בתור כלי בתוך הישיבות התיכוניות הגבוהות ומה שבניהם. אני סבור שכדי ללמד ולקדם תלמידים אין צורך להיות במקום הזה של דמות האב או של המטפל. אדרבה. הרב צריך להיות מסטר, מורה ומתוך כך לדחות את תלמידיו מלהיתלות בו. עליו לחנכם לעצמאות מחשבתית ורגשית. נכון, כשהייתי צעיר כעסתי על חלק מרבותיי שלא ידעו על מצוקותיי ואף לא ידעו להגיב עליהם כשהעלתי מקצת מהם. היום אני סבור שהם עשו נכון וכך ראוי לנהוג. בשלב מסוים בחיי פניתי לכתובת המתאימה, השתתפתי בסדנאות מודעות וקיבלתי כלים להתמודדות עם הפן הזה של החיים.

אני סבור שהרב שג"ר היה מורה גדול שפרץ דרך לרבים. אני סבור שאנו רק בתחילת הדרך להכיל את כל תורתו. אך בצד זה, אני כתלמיד שלו קבלתי את המסר לא לעצור במקום אליו הוא הגיע. להמשיך הלאה. כלומר הרב שג"ר אם היו שואלים אותו, לדעתי, לא היה רוצה שתתפתח תנועה של העתקת שג"ר לשגרי"ם קטנים שמנסים להיות שג"ר. הרב שג"ר להבנתי, לא היה מצפה שתורתו תהפוך להיות הגבול העליון של מה שמותר להגות ולומר. דוגמת מה שעשו לרב קוק. הרב שג"ר להבנתי, לימד אותנו לחשוב, להעמיק, ללמוד, להיות  ערניים לגילויים החדשים כל דור לפי עניינו. הרב שג"ר לימד אותי ללכת בכוחות עצמי בישרות מול א-לוהיי ומול עצמי. גם אם זה כואב, מורכב, לא פשוט ואולי אפילו פורץ גדר.

    03.09 » שימו לב – הספר 'לוחות ושברי לוחות' במבצע 1+1

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il