מסוד חכמים

עמר לחמנוביץ'

אחת מדרשותיו לחג הסוכות מתעכב הרב שמעון גרשון רוזנברג (הרב שג"ר) על תפקידה של הסוכה כקורת גג אחת ל"קהילת המאמינים". אלא שההתגודדות הזו, לשיטתו, אינה מהלך של התכנסות דתית. הרב שג"ר קורא למאמינים הללו לשאת עיניהם החוצה, אל המרחב שמעבר לסוכה, ולקיים את הקהילתיות שבהם – עודם צופפים תחת הסכך – דווקא באמצעות מבטם אל מי שמרוחק מהם, תחת כיפת השמיים. הוא בוחר לעגן את דבריו במשנתו של הסוציולוג סלבוי ז'יז'ק על מערכת יחסים זוגית: "הדרך – הדרך היחידה – לקיים מערכת יחסים אישית עזה ומספקת, איננה להביט זה אל תוך עיני זו ולשכוח את העולם הסובב, אלא בשעה שאוחזים ידיים להביט יחד החוצה לנקודה שלישית".

אפשר לבחון את המפגש הזה בין הסוכה של הרב שג"ר לבין מערכת הזוגיות שמשרטט ז'יז'ק ממעוף הציפור, שתחילתו בפרסום הספר "שארית האמונה" דווקא בהוצאה כהוצאת רסלינג. הרב שג"ר, שעמד בראש ישיבת "שיח יצחק" באפרת ונפטר ממחלה בשנת 2007 והוא בן 57, אמנם נודע כמי שהציב את היידגר וקאמי כתף אל כתף עם רבי נחמן מברסלב והמהר"ל מפראג בבואו למקורות העיון והדרש שלו, אך מקומו כהוגה יהודי נשמר כמעט תמיד לספסלי בית המדרש, ספריותיו ושלוחותיו. רסלינג היא הוצאה לאור שמזוהה עם קו שמאלי של עידן ה"פוסט", ושלמרות סלידתה מגבולות, ספריה נקראים בעיקר בכרך התל־אביבי. אלא שבפעם הזאת היא הביטה מחוץ לסוכתה. והנה היא גילתה את הרב שג"ר.
אולי הגילוי הזה אינו כה מרעיש. באחרית הדבר לספר עוסקת גילי זיוון בחתירה של הרב שג"ר ללאומיות בד בבד עם חתירתו לאוניברסליות. זה ניכר בעיקר ב"הדגשתו את הרעיון של עצמאות אחוזה בגלותיות", כלומר ביכולת של עם ישראל להכיל את הגר ואת החלש גם כשהוא מנצח ושולט בארץ ישראל; לאמץ "תודעה של מנוצחים" על פי הציווי "זכר ליציאת מצרים". כמי שחווה את אימת מלחמת יום כיפור על בשרו, ונפצע קשה בטנק ששניים מחברי הצוות שבו נהרגו, הרב שג"ר נזהר מאוד בשיקולי ניצחון והפסד: הוא מבין ומכיל את משמעותה של יהדות הגולה, ומאמץ את אותו קיום אוניברסלי־לאומי, שמזין את עצמו דווקא כי הוא מנוגד לעצמו.
דרשות הספר עובדו בזהירות על ידי העורכים, ישי מבורך ואיתן אברמוביץ', כך שאינן חורגות מן הטון הדרשני שיש בו גם התגלות וחשיפה מדודה של מקורות שונים. הן עוסקות במועדי ישראל, ומבהירות את הייחודיות בהגותו של הרב שג"ר: התפיסה הציבורית המרכזית ראתה ועדיין רואה בפוסט־מודרניזם מערך רעיונות שהוביל לשבירת גבולות, אידיאולוגיות וכללים – ומכך לעולם נטול תשובה ונחמה. הרב שג"ר, לעומת זאת, ראה בפוסט־מודרניזם אפשרות אמיתית לאמונה עמוקה. "דווקא כשנשברת החוקיות המדעית, החברתית והפוליטית, ונוצר משחק של ריבוי אפשרויות, אנו עשויים לראות את האינסופיות של הקיום. להבין שמה שקיים הוא רק אחת מתוך מלוא האפשרויות הטמונות באינסוף האלוהי", הוא כותב במאמר "הכלים השבורים", שהוא בבחינת מבוא לדרשותיו על החגים בהמשך הספר.
את האפשרות למצוא את "הניצוץ" האלוהי דווקא בעולם מרוסק, גוזר הרב שג"ר מהמיסטיקה של רבי נחמן ושל ז'אק דרידה. שני ההוגים – מחד מייסד חסידות ברסלב במאה ה־18 ומאידך אבי הדקונסטרוקציה הצרפתית של המאה ה־20 – האמינו בתפילה "משוללת תקווה", תפילה שלא יכולה להבטיח שום תוצאה, ודווקא משום כך היא תפילה מלאת תקווה. "האם אני בטוח שאיענה? איני בטוח. גם לא בטוח שלא", כותב הרב שג"ר, "אך התפילה עושה משהו. יש מי ששומע. מיהו?… די לי שאני שומע… במקום שיש אני כזה, יש אלוהים".
ובמרחב כזה, שבו האופק אינו ברור אך יש "אופציה דתית־מיסטית מלהיבה", החיפושים של הרב שג"ר במועדי ישראל נעים במחוזות יפים ומסקרנים. כך, לדוגמה, הוא מעמיד את המתפלל היהודי ביום הכיפורים בנעליו של יוסף ק' ו"האיש מן הכפר" של קפקא, המחפשים באובססיה את שער הכניסה להיכל המשפט. בדיוק כמותם הכמיהה היהודית ביום כיפור היא להיספר כ"בקרת רועה עדרו", ולכן השמחה האדירה דווקא ביום שמעורר יראה גדולה: יש במשפט, לפי הרב שג"ר, "חגיגיות של גילוי המלוכה האלוהית… גילוי של קדושה שבה ההוויה מקבלת את ערכה ויוצאת מן החולין".
כשהוא מתעכב על ההגדה של פסח, על קושיית הבן "מה נשתנה" ושרשרת "הגדת לבנך", סובב הרב שג"ר סביב היחס בין מסורת ותרבות, בין אב לבן והניכור של העולם המודרני ביחסים ביניהם. כל שאלה הנשאלת לשולחן הסדר, אם כך, אינה רק זוכה לתשובה, אלא נושאת עימה העצמה של סמכות הורית וכניסה של בן לתוך מסורת משפחתית. ומה בפורים? ההגזמה, הקיטש, האירוניה והאבסורד של מגילת אסתר רק מחדדים את הצורך במסירות הנפש היהודית, שאינה מחפשת תשובה וסיבה לכל דבר שרירותי שמתרחש, אדם ש"מקבל את חייו כמות שהם, בשרירותיותם".
חוקרת החסידות חביבה פדיה במלאות חמש שנים למותו של הרב שג"ר: "הרב־קוליות שהוא חותר לאפשר לציבור הדתי אינה מבטאת אחריות רק לשדה שלו, אלא מאפשרת בו זמנית לכל השדות האחרים להתקיים". דבריה האירו את מידת האחריות שחש הרב שג"ר כלפי הציבור, אך יש בהם גם כדי לבאר את התעצמות העניין והעיון בכתביו של הרב, שהנה זולגים בבטחה אל מחוזות רחוקים, גיאוגרפית ותודעתית, מבית מדרשו.


 

פורסם ב'ישראל היום', בתאריך 02.10.2014

    08.05 » הספר 'בתורתו יהגה: לימוד גמרא כבקשת אלוקים', כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il