קנאות ללא משפט

על יחס חז"ל להריגת משה את המצרי - דרשה לפרשת שמות

חכמי המדרש ז"ל נחלקו ביחסם להריגת משה את המצרי והטמנתו בחול. אין ספק, שמעיינם של החכמים שנטלו חלק בוויכוח היה נתון למאורעות זמנם – מרד בר כוכבא וחורבן ביתר, והדיו של הוויכוח, שליחו לא נס ואקטואליותו לא פגה, מגיעים עד מאורעות זמננו, כאשר 'מה שהיה הוא שיהיה'.

בפסוק שעליו נחלקו הדעות נאמר כך: 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול' (שמות ב, י"ב). את חז"ל הטרידה – והדבר עלול להפתיע אותנו – ההצדקה למעשהו של משה רבנו. נדמה לנו את הנוגש המתעלל ביהודי, והנה קם מושיען של ישראל ומכה אותו ארצה. לכאורה, אין לך דבר טבעי ומוצדק מזה; אולם, חז"ל חשו אי־נוחות בעניין, עד כדי צורך לפרש את מעשהו בכדי להצדיקו.

הדעות, כאמור, מגוונות וחולקות. במסכת סנהדרין נאמר: 'אמר רב חנינא: עכו"ם שהיכה את ישראל – חייב מיתה, שנאמר: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי"' (סנהדרין נח ע"ב). גישה הלכתית־משפטית זו מלמדת, שגם ההרגשה החריפה ביותר של העוול והרצון העז והמוצדק להתקומם נגדו, לא פטרו את משה מלפעול לפי ההלכה והמשפט. אלמלא אותו הגוי היה חייב מיתה – לא היה על משה הורגו.

ישנה גם דעה הפוכה, העמדה הקנאית, המובעת במחלוקת תנאים במדרש:

'וירא כי אין איש' – כי בן מוות הוא. רבי יהודה אומר: כי אין איש שיקנא לקב"ה ויהרגנו.

רבי נחמיה אומר: ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם ויהרגנו… כיוון שראה משה כך נמלך במלאכים ואמר להם, חייב זה הריגה? אמרו לו: הן (שמות רבה א, לג).

במקום אחר מסופר שמשה העמיד 'כתות כתות של סנהדרין של מלאכים ואמר להם: אהרוג את זה? אמרו לו: הרוג!' (אבות דרבי נתן נוסח א, כ). לפנינו מחלוקת תנאים מהתקופה שאחרי מרד בר־כוכבא: דעה אחת סוברת,

שמשה ראה שאף אחד לא קינא לה', ולכן קם והרג את המצרי. לעומתה גורסת ההצעה השנייה שאסור להרוג בלי משפט ופרוצדורה משפטית, 'בלי בג"צים'; משה נמלך במלאכי השרת, ורק אחרי שהמצרי נתחייב בדין –הרגו.

במדרש 'פטירת משה' (י״ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים, ירושלים תשמ״ב, עמ׳ 36), מוקצנת עמדה זו האחרונה. מבחינה רגשית, אנו מזדהים עם מעשהו של משה, אך המדרש לא חוסך את שבט ביקורתו ממנו. המדרש מספר שלפני מותו התחנן משה רבנו לקב"ה וביקש להיכנס לארץ ישראל – מטרת חייו: 'כבר כתבת עלי "עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא"'. אם כן, מדוע שאמות עכשיו? אמר לו הקב"ה: 'כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?'. זהו הזמן שמידת הדין מוצאת כדי לגבות חובה ממשה. ומשה משיב: 'אתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?!' ובאמת – מהו מצרי אחד לעומת כניסתו של משה רבנו לארץ ישראל?! תשובת הקב"ה חריפה: 'ואתה דומה אלי?! ממית ומחיה?! כלום אתה יכול להחיות כמוני?!' רק אלוקים יכול להרוג, כיוון שהוא יכול גם להחיות. אדם שאיננו יכול להחיות – אל לו להרוג! ומסיבה זו לא נענות תפילותיו של משה רבנו, על אף זכויותיו העצומות והרבות.

הקנאות של משה הינה דגם לכל קנאות, ולכן הוויכוח חורג אל מעבר למעשהו של משה וקשור לקנאות בכלל. לכאורה, משה רבנו עושה את המעשה הצודק ביותר ומתוך קנאות קדושה ביותר, ובכל זאת, מעמיד אותו המדרש במקומו ואומר לו: משה רבנו, בסופו של דבר, אתה – אינך אלוקים!


מתוך המאמר 'קידוש השם ומאורעות זמננו' המובא בספר 'נהלך ברגש'. הדברים נאמרו במסגרת רב שיח שנערך בעקבות הטבח במערת המכפלה בפורים תשנ״ד.

    08.05 » הספר 'בתורתו יהגה: לימוד גמרא כבקשת אלוקים', כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il