מהו צדק יהודי?

דרשה לעשרה בטבת

אנחנו מדברים על 'צדק יהודי', אך מהו 'צדק יהודי'? ומדוע לא נסתפק בצדק סתם? למותר להדגיש ש'צדק יהודי' איננו צדק התחום ומוגבל רק ליהודים; הוא כולל לא רק את הצדק כלפי היתום והאלמנה, אלא גם כלפי בן המיעוטים הלא יהודי, ולא רק היושב בינינו אלא גם השכן, ולעיתים אפילו האויב – כמו מצוות הקריאה לשלום בצאתנו למלחמה.

אם כן מהו צדק יהודי?

במונח זה מקופלת אחת מהתובנות הבסיסיות והעמוקות ביותר של התורה והנבואה – הזיקה בין הקדושה למוסר החברתי. התורה לא מפרידה בין חטא דתי-פולחני לבין עוולה מוסרית, אלא מגנה את שניהם כטומאה ותועבה, ולא פעם החטא המוסרי אף נשקל כחמור יותר מאשר החטא הדתי. פרשת קדושים, הפותחת בציווי 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם' (ויקרא יט), מפרטת לאחר מכן שורה של חובות מוסריות דוגמת מתנות עניים, משפט צדק, איסור הלנת שכר ואיסור רכילות, המוזכרות לצד איסורים כמו כלאיים ושעטנז. בכך היא מלמדת כי עיוות הצדק שווה לתערובת הכלאיים – שניהם מזהמים.

לכך קשורה גם תובנה תורנית נוספת, בסיסית לא פחות ואולי אף יותר – ראיית החוק וההלכה כברית. אנחנו, שרגילים לחשוב על החוק כחוק טבע מדעי המבטא סיבתיות עיוורת, או כחוק כפוי שהשוטר מאלץ אותנו לקיימו, מתקשים להבין את הזיקה בין שמירת חוק לבין קדושה. אך התורה מלמדת אותנו שהחוק הינו ברית, אפילו חוק הטבע. ברית זו משקפת את הביטחון של האדם בקיומו, את תחושת האינטימיות והביתיות של חיבורנו לעולם. הביטחון של היהודי איננו מבוסס על הכוח, אלא על בריתו עם האלוקים. זהו הביטחון בסדר של עונות השנה, בכך שהשמש תזרח גם מחר והגשם ירד בעתו. הסדר והמחזוריות הינם השתרשות והרמוניה עם הסביבה. סדר זה הינו החוק, חוק הטבע וחוק התורה, וגם – ואולי בעיקר – החוק המוסרי והחברתי. לכן הטומאה הינה הפרת החוק, הפרעת הסדר וזיהום, ובסדר החגיגי ישנה קדושה, שכן מקורו בברית עם האלוקים. הקדושה בהקשר הזה תתפרש כהתענגות על הביטחון והסיפוק שבשמירת האמונים, הסולדיריות שממנה נמשכים הברכה והשפע. כאמור, הדברים אמורים הן ביחס לחוקי הטבע והן ביחס לחוקי החברה: יצירת הרמוניה, מאור פנים ולבביות הם-הם הקדושה והשראת השכינה.

מספרים שאחרי שרבי ישראל מראדין פרסם את ספרו 'חפץ חיים' על הלכות לשון הרע, אמר מייסד תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר שיש לחבר ספר כזה על כל אחת מהמידות. למעשה, הפנמת איסורים כמו לשון הרע לתחום ההלכה הינה מימוש והמשך של התובנה התנ"כית המזהה את הציווי האלוקי של ההלכה עם הציווי המוסרי. כמובן, עלינו לקחת בחשבון ולהדגיש שוב שחוק זה איננו החוק של השוטר, אלא החוק של הברית, של הסולידריות העמוקה בין אלוקים לאדם, בין אדם לאדם ובין אדם לעולם.

ההפנמה של מושגי הכשרות ההלכתיים לתחום החברתי הינה צעד משמעותי, אך גם לא פשוט: האם היהודי יימנע מכסף לא כשר כפי שהוא נמנע מלהכניס לפיו אוכל לא כשר? ו'לא כשר' כאן איננו חופף בהכרח את ה'לא חוקי'; הבעיה האמיתית איננה העוול הגלוי, אלא העוול הסמוי המובנה בסדר החברתי עצמו, ונתמך בחוק. הלא כשר הוא הגזל הגלוי והסמוי כאחד – המבנה הכלכלי עצמו, המושתת על ערכים שאינם ערכים יהודיים ומוברג עמוק בתפיסות החברתיות והפסיכולוגיות של עולמנו.

יש הטוענים שמתן הכשר חברתי הינו חתירה תחת ההכשר המסורתי, אבל דווקא כאן טמון לדעתי העוקץ, ובדיוק לשינוי הזה כיוונו הנביאים כשהדגישו ולימדו שהחטא החברתי חמור יותר מזה שבין אדם למקום. החשיבות איננה רק בשינוי התפיסה החברתית, אלא בשינוי ובהתחדשות התפיסה הדתית עצמה. לזיהוי של הלכה דתית והלכה חברתית יש חשיבות עצומה לשינוי והיפתחות של הדתיות עצמה לתחומים שעד כה לא שכנה בהם. מכאן המשמעות העמוקה של הנפקת תעודות הכשר חברתיות כלכליות, שכן כתוצאה מכך ישנו גם תעודות ההכשר המסורתיות את צבען.

אסור לנו לחקות תנועות מחאה חברתיות אחרות, משום שלא פעם הן שותפות למשחק עצמו. גם כשהן קוראות לשינוי, שינוי זה הינו במסגרת ההנחות והכללים החברתיים הנהוגים. השינוי שאנו מייחלים לו רדיקלי יותר, זהו שינוי כללי המשחק עצמם. זאת משום שהצדק שלנו הינו צדק יהודי, וצדק יהודי משמעותו כללי משחק אחרים, בראש וראשונה אוריינטציה שונה: חברה של מאור פנים ולא של אדם לאדם זאב, גם לא של זאבים אסורים ומרוסנים בכבלי החוק. דווקא הקהילה והנוער הדתיים-לאומיים, שיודעים להיות אוונגרד בתחומי חלוציות והתיישבות, קרואים להיות קבוצת חלוץ חברתית.

בספרי חסידות רבים אנו מוצאים את הצדקה כאקט מוחלט, כהתגברות עצמית, לכן היא המבחן האנושי העיקרי. אקט מוחלט הינו אקט שמעביר אותנו ל'פאזה' אחרת, שלא רק משנה את הפרטים אלא יוצר סיטואציה שונה. לכן הצדקה נקראת בספרים אלו 'פתח', מעבר מעולם לעולם. מה שנכון ביחס לפרט נכון גם ביחס לכלל: רק אקט מוחלט, שינוי תפנית ואוריינטציה אחרת יכולים ליצור חברה של מאור פנים, מימוש של צדק יהודי.

אינני משוכנע שהמאמץ צריך להיות בתחום הפוליטי, מערכת זאת נראית מסואבת ונגועה וספק בעיני אם בכלל ניתן לטהר אותה. לכן החלופה של צדק יהודי הינה חברה אזרחית של צדק, חברה שבה האזרחים ייקחו על עצמם את התפקיד הממלכתי, וגם כאן יש חשיבות רבה לתעודת ההכשר החברתית-כלכלית. ובכלל, היהדות חשדנית למדי כלפי הממשל, יהיה אשר יהיה, והיא נרתעת מהחלפת התפקיד המוטל על האזרח והטלתו על השלטון.

הצדקה הינה האמונה, האמון וחוסר הניכור. היא היכולת לראות את הזולת בממשותו ולתת בו אמון. בדרך כלל מושל בנו הפחד – אם לא אשמור לעצמי, מי ידאג לי? חברה של צדק היא חברה שאין בה פחד, שבה האדם לא יחוש את עצמו מאוים. עם ישראל נועד להצביע על דרך אחרת, על אפשרות שונה. 'והיה מעשה הצדקה שלום, ועבדות הצדקה השקט ובטח עד עולם' (ישעיהו לב).


מתוך דברים שאמר הרב בכנס של תנועת 'מעגלי צדק' שהתקיים בעשרה בטבת תשס"ה.

    08.05 » הספר 'בתורתו יהגה: לימוד גמרא כבקשת אלוקים', כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il