שלושים שנה למלחמת יום הכיפורים, תשס"ד

דברי הרב שג"ר באזכרה לישעיהו הולץ הי"ד

לגבַּי, מוצאי יום הכיפורים, יא' בתשרי הינו יום כיפור נוסף, אישי, אותו אני חווה מדי שנה. השנים אינן מקהות את היום, אלא להפך מעמיקות אותו…

את שייע הכרתי בצמ"פ. צוּותנו יחד, שמואל הי"ד היה טען קשר, אני הנהג, והצעיר בחבורה שייע, שהיה כפי הנראה המוכשר משלושתנו היה התותחן. הוא היה תותחן אמן באימונים, אני זוכר שהיה אחד מהמצטיינים.

נוצרה מערכת יחסים מיוחדת במינה בין שמואל לבין שייע. שמואל שהגיע לישיבת הכותל מ"חברון" והיה מבוגר מאיתנו לקח חסות מסוימת על שייע. הם הפכו לצמד, והתמונה שנחרטה ביותר בעיני מאותה תקופה היתה של שניהם יושבים על צריח הטנק ולומדים גמרא. זו היתה מאופסנת דרך קבע בתא הזווד של הטנק, ובכל הפסקה ארוכה כקצרה היו פותחים את הגמרא ולומדים, שלא לדבר על כך שהקשר הפנימי של הטנק הפך לערוץ קודש של שיעורי תורה. אתם ודאי מדמיינים לעצמכם סוג של לימוד מתוך צדקות או צדקנות, ולא כן. הזרימה שלהם עם לימוד הגמרא היתה טבעית ביותר ומובנת מאליה. הם לא היו "צדיקים", מורמים מעם, אפיין אותם לא פעם מיזוג של הומור במיוחד ביחס לחיילים הלא דתיים שבפלוגה. הם היו ה'סחבקים' של כולם, כולל הטבחים והאפסנאי שלא פעם ברצונם או שלא ברצונם הצטרפו אלינו למניין. אי אפשר היה לסרב להם. …הם היו המשך ישיר, צאצאים של יהודיות מושרשת ועמוקה, שמצאה את מקומה בגמרא שעל גבי הטנק. גם כאן בחברות הזאת שלהם, חוזרת אלי לא פעם התחושה שליבם ניבא להם את גורלם המשותף, וברית זו שביניהם הפכה לברית דמים נצחית, ברית של 'הנאהבים והנעימים שבחייהם ובמותם לא נפרדו'…

נפגשנו באותו לילה ארוך בימ"ח ביפתח. לא צוּותנו יחד. המצב היה שהאנשים לא צוּותו בצוות המקורי שלהם וכל מי שהגיע צורף לאחרים כדי לזווד את הטנק וזאת כדי לשלוח את הטנקים לחזית מהר ככל האפשר. ברגע שהיו מספר טנקים מוכנים הם קיבלו הוראה לנוע לכיוון רמת הגולן. חלק מההפתעה והבלבול שתפסו את הצבא באותו יום מר ונמהר היה חוסר הסדר וצורת השילוח של הטנקים לחזית. אף אחד מאיתנו לא ידע עד כמה החזית קרובה ולא ניתן תדרוך כל שהוא לחיילים וכפי הנראה גם לא למפקדים, לפחות לא הזוטרים. המט"ק שלנו לא ידע לקראת מה אנו הולכים. לא הגענו יחד, אני לא זוכר מי הגיע קודם, אך ברגע שנפגשנו שמואל ושייע בדרכם הנמרצת דאגו לכך שנתחלף ונצוּות שוב ביחד. כך עבדנו כל הלילה על הטנק. הציוד כידוע לא היה מוכן כראוי. לשמואל לדוגמא לא נמצא סרבל מתאים והוא יצא למלחמה במדים שאיתם הגיע מהבית.

בבוקר קיבלנו את הפקודה לנוע. סיפור התפוחים כבר התפרסם מאז. בדרך בראש פינה, כמדומה לי עמדו אזרחים שכנראה כבר ידעו יותר מאיתנו את המתרחש נופפו בידיהם וזרקו אלינו תפוחי עץ, אני זוכר את הדיון של שמואל ושייע אם לאכול מהתפוחים הללו מחשש שמא הם תפוחים של שנת השמיטה, היה זה יום כיפור שבמוצאי השמיטה.

הזיכרון האחרון. ליד המחצבה בנפח עלינו לעמדת אש, אני עדיין לא חשבתי שזה רציני. אבל, ואילו היו המילים האחרונות שהחלפנו, בקשתי משייע שהיה כאמור התותחן שאם יקרה משהו, שיצודד את הטנק באופן שאוכל לצאת ממנו. בטנקים האלה ישנו מצב שבו התותח נמצא מעל פתח תא הנהג, מצב שבו הנהג לכוד ואיננו יכול לצאת מהטנק. הוא הבטיח לי לעשות זאת.

בזיכרון הבא שלי אני מוצא את עצמי בתא הנהג האחוז בלהבות אש. הצלחתי לחלץ את עצמי, וכשהתרחקתי כמה מטרים מהטנק הוא עלה בלהבות ענק בגובה בית קומות. לא ידעתי אז מה עלה בגורלם של שייע ושמואל….

אין לי את האמונה האידיאלית-אידילית של רבנים חשובים שהיו אף הם במלחמה. הויכוח החל כבר בתקופה שאחרי המלחמה. למשל, לא פעם הציעו לי לעשות סעודת הודאה על הנס וההצלה. אבל 'איך אשיר את שיר ה", אינני מסוגל, ולא משום שח"ו אני כופר בטובה. אלא שאינני יכול לשמוח וכו'. אמרתי בזמנו כשעשו בישיבת הכותל סעודת הודיה, שאנו נמצאים בצל של הסוכה ולא באור שלה. הפסוק בישעיהו פרק ד; 'וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר' נאמר לדברי הגמ' במסכת סוכה על הסוכה שלעתד"ל. כך מוסברת המחלוקת אם צריכים סוכת קבע או סוכת ארעי.

 

    08.05 » לקראת יום השנה ה-11 לפטירת הרב שג"ר, אוסף המאמרים 'נהלך ברג"ש' כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il