זכרונות | הסופר יוסף אליהו

במלאות שנה לפטירתו של הרב

את הרב שג"ר הכרנו, בפתח שיעור א' בישיבת הכֹּתל. באלול תשל"ג, עלתה לישיבה שבתוככי ירושלים קבוצה נבחרת מבוגרי "כרם ביבנה",  ובהם שמעון-גרשון רוזנברג, שהוכר כשג"ר. התוכניות הגדולות שלהם לשקוע בתורה באווירהּ המחכים של עיר הקודש והמקדש – נתקלו בחלוף 40 יום במכשול רציני: מלחמת יום-הכפורים. עד לצאת היום הקדוש ידעו כולם על גיוסם, ובעת 'שבירת' הצום בחדר האוכל ראינו את שמואל אורלן העדין (בן המושבה קדימה) מרים ידו וקורא בקול ובפנים מאירות: "עולים על דמשק!".

הוא והרב שג"ר, נזדמנו לטנק אחד שלחם ברמה, וקיבל פגיעה ישירה. שג"ר הצליח לקפוץ מהטנק הבוער כשהוא אפוף להבות, והביט אין-אונים במלכודת-האש של חבריו שנותרו בטנק: "זו היתה להבה ענקית… אולי בגובה שתי קומות" – אמר לנו מהורהר באחת האזכרות לשמואל אורלן (כמדומני, היחיד בעל תואר "רב" בחללי אותה מלחמה); כמתנצל משהו בעדינותו, על שלא הצליח להציל את חבריו.

הרב שג"ר זינק מן הטנק כלפיד בוער, ותמונה זו הפכה במידה רבה לסמל חייו משם ואילך. הבְּעֵרה הפנימית שבו לא כבתה, והעיסוק בשאלות גורל שעל קצה אופק המחשבה, ההתחבטות הבלתי פוסקת בהבנת אירועים ובתִּרגומם לתופעות חברתיות ודתיות – אלה המשיכו לייסר ולענג אותו כאחד, כדרכם של גדולי ההוגים.

בכך, הפך הרב שג"ר לרבם הבלתי מוכתר של המנסים "דרכים חדשות", על המגוון הרב שמושג זו טומן בחובו היום. הוא לא חשש לשאול שאלות נוקבות עד תהום, על דרכה של היהדות הדתית לגווניה, בתרבות החיים, בעבודת-ה', ביעדי החינוך, ועוד – ולאורהּ של האש רבת הגוונים שיצאה מן הלפיד החי, הלכו – ועוד ילכו – רבים.

עם זאת, ברצוני להצביע על הבדל דק ועם זאת מהותי, שבין הרב שג"ר לבין חלק מהרואים בו כרבם: קיימת תקופה בחייו של הרב, שאינה ידועה כל-כך למי שסבבו אותו ב20- האחרונות בהן נודע כראש ישיבה, וכוונתי לעשר השנים הראשונות לאחר נישואיו לאשת בריתו הייחודית, הרבנית מרים. בשנים אלה שקד הרב באופן תהומי על לימוד התורה, ובין השאר היה מקורב לגדולי ירושלים שמִּן המגזר החרדי. בברית של אחד מבניו שנערכה בישיבת הכתל בסוף שנות התש"ל, שימש כסנדק הרב שלום אייזן זצ"ל. ר' שלום שגר ב"בתי ורשא" שבצד מאה-שערים, היה מגדולי הפוסקים המובהקים בירושלים, והופעתו בישיבת ה"הסדר" הפתיעה את מי שלא ידע היכן משוטטת רוחו הגדולה של הרב שג"ר. כשנתכבד ר' שלום לשאת דברי תורה, תיאר את שג"ר הצעיר (שהחל אז למסור שיעורי מחשבה בישיבה) כ"גאון גדול", וש"התלמידים בישיבה לא יודעים מיהו הרב שלהם, רק מפני הענווה שבו". אז נתגלה שהרב שג"ר לומד בקביעות עם ר' שלום, שנחשב אז בשדה הפסיקה כעומד בשורה אחת עם הרב אלישיב שליט"א, ושהאברך בעל הכיפה הסרוגה נבחן אצלו לאחרונה על כל מסכת "סוכה", ראשונים ואחרונים, כולל כל פרטי ההלכה למעשה.

צלילה זו של הרב שג"ר לעומק לימוד התורה, ושימוש תלמידי החכמים לאורם של גדולי ירושלים – הם חוליה החסֵרה אצל חלק מהרואים עצמם הולכים בדרכו.

מובן, שעם השנים והתפתחות עולמי הרוחני, חש הרב שג"ר צורך להמריא אל עולם מחשבתי רחב, פתוח ועמוק יותר מזה המקובל ב"מאה שערים" (והיו שאכן חששו מן המסלולים ארוכי-הטווח שבחר… לא מחשש לרב עצמו שוודאי יֵדע את הדרך חזרה, כמו מחשש ל"פִרחי טייס" שיֵּחקו אותו, כשלצִדם "כנפיים קצרות" בלבד). נסיקה זו, בתוספת הענווה הגדולה שבו, הביאה לפריחת תורתו הייחודית, ולהצטרפות תלמידים מקשיבים ששמחו לגלות בנתיב חיפושיהם "איש גדול", הצמא אף הוא לאמת שעדיין לא נתגלתה.

במִלים אחרות: במשנתו של הרב שג"ר, היתה הקפדה מוחלטת על ההלכה למעשה המקובלת בישראל. זה היה "בסיס-האֵם" של הרב, ומכאן יצא בבִטחה למסעותיו בארצות המחשבה! כאותו פִּסלון המחובר לקפיץ שתחת רגליו; ככל שתסובב את הפסלון לכל צד, ממש ב180- מעלות – הוא יישאר נטוע במקומו. "כל שיראת-חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת" (אבות ג). התִּחום ההלכתי הברור שהציב הרב לעצמו, אִפשר לו גמישות ואלסטיות מחשבתית אדירה, מבלי לחשוש לִסטיה שאין רוח חכמים נוחה הימנה. לכן גם "חכמתו מתקיימת"; ומפרנסת רבים המוצאים בה מרגוע לנפשם. הרב שג"ר הִרשה לעצמו לצלול עמוק יותר ולשלות פנינים נדירות יותר, מכיוון שקשר עצמו במותניו בְּכבל איתן; כבל שאורכו מתאים בדיוק לטווח צלילה בטוחה, שיש אחריה חזרה אל מעל פני המים. בתפילין של יד, מונחות 4 הפרשיות בבית אחד; אך בתפילין של ראש, כל פרשה מונחת בבית נפרד מִשלה. ללמדך, שבדברי מחשבה והשקפה אין אחידות, ולכל דעה שב"ראש" מוקצה מקום מיוחד; אך ב"יד", בתחום המעשה – הכל חייב להיות מאוחד ומונח ב"בית אחד".

הניתוחים החריפים של הרב שג"ר, בצד ההצעות הנועזות שלו לשיפור דרכים וחשיבה בעבודת ה' – נבעו ועלו מ"בית אחד" שבתפילין של יד.

***

דוד המלך אמר: "ראשית חכמה, יראת-ה'" (תהל' קיא, י).

ושלֹמה בנו אמר: "ראשית חכמה, קְנה חכמה" (משלי ד, ז).

הכיצד סותר הבן את אביו?!

אלא שאֵלה הם שני מרכיבים של שלמות אחת: דוד הציב את הגבולות לחכמה. את הערובה, לבל תפרוץ החכמה לעלות בהר-ה' "ונפל ממנו רב"! אחריו, יכול היה שלֹמה לומר ללא חשש שבתוככי מסגרת היראה, חייבים לקנות חכמה עד אין קץ!

מו"ר הגר"א נבנצל – שהיטיב להכיר את משפחת שג"ר מקרוב, הן מישיבת הכתל והן בכל הקשור לביה"ס "בית שולמית" – ספד לו לפני שנה בפסוק מפרשתנו:

משה רבנו אמר: "…רב לכם בני לוי" (במד' טז, ז). והנה אף שמשה צדק וקֹּרח טעה – הנה אמרו שכיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו נענש משה על התבטאות זו, וכשביקש לבוא ארצה נענה באותו מטבע-לשון: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דבר' ג, כו; סוטה יג:). אסור לומר "די" למי ששואף אל הקודש; הדרכים להשגת הבורא הן אין-סופיות, כַּבורא עצמו שהוא אין-סוף.

***

הרב שג"ר החל את בניית עולמו הרוחני ב'הסדר' שב"כרם ביבנה", לאורו של הרב גולדוויכט זצ"ל, מבחירי גידולי ישיבת "עץ חיים"; טעם מדובשה של תורת ירושלים בישיבת הכתל ובסמטאות 'מאה שערים', ועם מטען זה יצאה נפשו למרחבים לערוג אל אלקים במדבר יהודה, מקומם של הנביאים והחוזים למרחוק.

 

 

 

    03.09 » שימו לב – הספר 'לוחות ושברי לוחות' במבצע 1+1

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il