ספק והתמסרות

ציווי העקדה - בקולו של מי? דרשה לפרשת וירא

אחת השאלות שמעלה פרשת העקדה נראית כשאלה מודרנית שאין לה מקום במדרשי חז"ל, כפי שאיננה עולה בדרך כלל בפרשנות המסורתית – שאלת הוודאות. האם יכול האדם להגיע לידיעה מוחלטת של הרצון האלוקי? הראשונים, וביניהם הרמב"ם, הוכיחו מניסיון העקדה את ודאותה האובייקטיבית של הנבואה. לא ייתכן, כך גרסו, שאברהם היה נכון לשחוט את בנו, אלמלא היה בטוח שזהו אמנם הציווי האלוקי. הצגה כזו של הניסיון הופכת אותו מבחינות רבות ללא רלוונטי לגבינו, שהרי לא זכינו לנבואה ואלוקים אינו מדבר אלינו באותו אופן שדיבר לאברהם.

אך בחלק מהמדרשים חז"ל רחוקים מהצגת הדברים בצורה פשטנית, כאילו קולו של אלוקים נשמע בבירור והניסיון כמתמקד בנכונותו של אברהם לשמוע לו. השאלה בדבר יכולתו של אברהם לדעת שאמנם קולו של אלוקים הוא זה ומעשהו הוא המעשה הנכון, או שמא זהו קולו של השטן, עולה במלוא תוקפה, ואולי זהו עיקרו של הניסיון, היכולת להבחין בין הקולות. התלבטות זו באה לידי ביטוי במדרשים רבים המתארים שיחה בין אברהם או יצחק לבין השטן. בחלקם אף נוצרת תחושה ברורה שהשטן שעליו מדובר נמצא בתוך אברהם עצמו, והשיח עמו מבטא את השיח הפנימי של אברהם – 'הוא השטן הוא היצר הרע'. כך לדוגמא במדרש המובא בבראשית רבה:

'ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי' (בראשית כב). בא לו סמאל אצל אבינו אברהם. אמר ליה: סבא סבא אובדת לבך, בן שניתן לך למאה שנה אתה הולך לשחטו!

אמר לו: על מנת כן.

אמר לו: ואם מנסה אותך יותר מיכן את יכול לעמוד? "הניסה דבר אליך תלאה" (איוב ד', ב)?

אמר לו: ויתר על דֵין.

אמר לו: למחר אומר לך שופך דם! את חייב ששפכת דמו של בנך!

אמר לו: על מנת כן (בראשית רבה נו, ד).

התמונה שמציב מדרש זה סבוכה ביותר. הפסוק 'הניסה דבר אליך תלאה', מתפרש כשאלה האם אברהם יכול לעמוד בניסיונות גדולים יותר, האם אין גבולות לציות, האם יוכל לציית לכל ציווי שהוא. אם אברהם היה עונה בשלילה – לא אוכל לקיים כל ציווי – סלולה הדרך לשטן לשכנעו שאין לו להיענות לציווי על העקדה. כאשר אברהם עונה בחיוב, השטן מוסיף ולוחץ – 'למחר אומר לך שופך דם את'. כאן מצויה טענה חריפה: שרירותו של אלוקים, המתגלית בניסיון, היא חסרת גבולות. התשובה 'על מנת כן' פירושה, אני מוכן לקבל עלי הכול, גם את שרירותו של אלוקים. אברהם, לפי המדרש, מוותר אף על נחמה פורתא שבאהבתו של אלוקים, גם על האמונה שאלוקים צודק.

'על מנת כן' מבטא החלטיות שונה מהציות הרגיל. ציות שמוּנע רק מכניעה, מהתמסרות ומרצון לצאת ידי חובת הצו האלוקי לא יכול להניב תגובה כזו. איך יכול הוא לפעול מתוך רצון הציות, כשעלול להתברר שציות זה עצמו הוא עברה על רצון ה'? זוהי תנועה מוחלטת שלא מתנה את עצמה בדבר כלשהו. מתוך אהבתו את האלוקים, הוא מוכן להסתכן בכך שאלוקים יבוא אליו מחר בהאשמות!

התשובה שמדרש זה נותן לשאלת הספק היא תשובה של תנועה מוחלטת, המוכנה להמר על הכול, לא רק על המוסרי, אלא אף על הדתי עצמו, ורק משום כך יכולה היא להגיע אם לא לוודאות מוחלטת אזי לפחות לנכונות ולהתמסרות מוחלטים. יחד עם זאת, נראה שגם ההתעקשות של אברהם על כך שאמנם זהו הציווי האלוקי, אפשרית רק מתוך הספק שהשטן זורע בו. זהו המייחד אותה מאטימות רגילה, במיוחד אם נפרש שהספק חבוי באברהם עצמו. התעקשות נוקשה שכלל אינה לוקחת בחשבון את הספק, היא חסרת משמעות וכוזבת.


מתוך המאמר 'אי הוודאות כניסיון העקדה' המופיע בספר נהלך ברג"ש.

    08.05 » הספר 'בתורתו יהגה: לימוד גמרא כבקשת אלוקים', כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il