הלמדנות לשיטתו של הרב שג"ר

דר' מרים פלדמן-קיי

בתפיסות תיאולוגיות של הלמדנות בעבר, הובן התהליך הלמדני כחוויה אונטולוגית שבה יש ללמדן חלק בהתגלות

בתהליך הלמדני, הלמדן – כמומחה בתחומו – מגלה וחושף את האמת הלמדנית. אלא שלאור 'בעיית השפה', כפי שזו מוכרת הן בפילוסופיה האנליטית והן בפילוסופיה הפוסט-מודרנית, עלינו לחשוב מחדש על תפקידו של הלמדן כמי שמגלה את 'האמת'.

אם השפה איננה יכולה להביע את הנוכחות הרוחנית שאותה היא מבקשת לתאר, מהו אפוא תפקידו של הלמדן? אם ה'משמעות' הטקסטואלית היא שיקוף של 'זמניותו' של הלמדן, מה יהיה מעמדה הדתי של הפרשנות? בנוסף, אם אכן השפה והטקסט אינם מספקים גישה מעין-טלפתית לאמת האלוהית, מה משמעותה הדתית של הלמדנות? האם לא הפכה הלמדנות זה מכבר ל' מוות תיאולוגי"?

לכאורה, הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), מנהיג דתי-לאומי בחברה אורתודוכסית, אינו מועמד ראוי להתמודדות עם אתגר כזה. אף על פי כן, הוא תואר על ידי כמה תיאורטיקנים בני זמננו כאחד ההוגים היחידים שהטמיעו את השיח הפוסט-מודרני בעולם המחשבה הרבני האורתודוכסי. הרב שג"ר הגיב לתיאוריות לשוניות רדיקליות, בעודו מקבל ומפתח את הטיעון, שתמציתה של הגישה הטקסטואלית הפוסט-מודרנית, פנימית היא למחשבה היהודית מקדמת דנא.

הרב שג"ר ביקש להעמיד אפיסטמולוגיה פוסט-מודרנית בעזרת השלבים הבאים:

1. שג"ר סירב להיכנע לגישה המקובלת בקרב האורתודוכסיה המודרנית המאוחרת שנעה – בעקבות בעיית השפה – לכיוון של ניאו-פרגמטיזם. שג"ר יישם את הגישה הלשונית הפוסט-מודרנית על הפלפול הרבני, מתוך מחשבה שהמשמעות הטקסטואלית מושהית באופן מתמשך מן האירוע הפרשני. אמנם האונטולוגיה לא יכולה עוד להיות חלק מהטקסט, אך שג"ר השתמש בכלי הלמדני בצורה דומה להיידגר. משמעותו של התהליך הלמדני טמונה בו עצמו. הלימוד לא סולל דרך להתגלות. ההתגלות הפוסט-מודרנית מוכרחה להיות תופעה לשונית לכשעצמה.

2. על מנת לבסס את הדה-קונסטרוקציה של התהליך הלמדני, הציג שג"ר מודלים מן הספרות הקבלית, שאותם עימת עם גישות רציונאליות יותר, כגון זו המזוהה עם הלמדנות של הרב סולובייצי'ק. "שבירת הכלים" היא המטא-תיאוריה שלו, ובעזרתה גישר בין קבלת האר"י להרמנויטיקה הפוסט-מודרנית. אנחנו נסקור שני מקרי בוחן המשלבים מתודולוגיות קבליות ופוסט-מודרניות.

3. המשגה של מטאפורות מדרשיות ותלמודיות, דרשות, אנלוגיות וסיפרים (נרטיבים), משתנה כתוצאה מתפקידם החדש של השפה ושל הטקסט. השפה והטקסט חייבים להיות מובנים במסגרת סמיוטית, כמסמנים, בדומה להרמנויטיקה של פול ריקר. מושג הפשט של דוד וייס-הלבני, מחדש גם בשיח לשוני דה-קונסטרוקטיבי.

4. זמניות – הביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית של דרידה על 'תיאוריית המתנה' של לוי-שטראוס, מתארת תהליך של משא ומתן נצחי שבו ישנה החלפה והמרה מתמדת של ערכים. אצל שג"ר, הביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית, ממקמת את אופק ה'משמעות' של הנלמד כתהליך מתמשך של זרימה ושינוי, הנטוע בזמניותו של ה'למדן'. לצורך כך משרטט שג"ר שלשה תנאים הנדרשים מהמשתתף בשיח הלמדני, תוך כדי שהוא נועל את מסגרת-הזמן האונטולוגית בפני אלה המצויים מחוץ למשחק הפרשני.

המשמעות המרכזית של התיאולוגיה שאותה אציג מגולמת בהשפעתה על ה'אורתודוכסיה'. תוצאתה המרכזית של הגדרת ההתגלות כתופעה לשונית, היא שה'משמעות' של הטקסט נתונה לפרשנות מתמדת. עמדה זו מתעמתת עם תפיסות אורתודוכסיות קשיחות יותר של התורה, כ'תורה מן השמים"

אם המשמעות משתנה באופן מתמיד או אז הדינאמיקה ההלכתית נמתחת מעבר לגבולות ההכלה של הגישה המסורתית, גם בדיון העכשווי על התגלות מתמדת. אנו נשווה את הניתוח הזה למחשבתו של התיאורטיקן המוסלמי, בן זמננו, מוחמד ארדון, על הבנת ההתגלות הקוראנית.

במובן הרחב, המחקר על שג"ר חוץ להבנת האופן שבו עשויה התיאולוגיה לעמוד בפני תהפוכותיה של הסערה הפוסט-מודרנית. מקרה בוחן כזה חייב להתחשב במורכבות ההרמנויטית הפוסט-מודרנית, ביחס לאפיסטמולוגיה ולאור בעיית השפה מחד גיסא, וביחס למרכזיות הטקסט מאידך גיסא.


מרים פלדמן קיי מסיימת עבודת דוקטור באוניברסיטת חיפה. היא כלת הפרס לתאיולוגיה מאת אוניברסיטת קיימברידג'. מרים היא מנהלת 'פורום שלוש הדתות'.

    03.09 » שימו לב – הספר 'לוחות ושברי לוחות' במבצע 1+1

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il