קללת האדמה ותיקונה

על טכנולוגיה ורומנטיקה בפרשת נח

לאחר המבול, כאשר יוצא נח מהתיבה ומקריב עולות, מספרת התורה כך: 'ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי' (בראשית ח', כא). חלקו השני של הפסוק מבטיח שהמבול לא ישוב, אך נראה שחלקו הראשון – 'לא אוסיף עוד לקלל את האדמה' – איננו הקבלה אלא הבטחה נפרדת: ה' מבטל את קללת האדמה, שהייתה חלק מעונשו של אדם הראשון – 'ארורה האדמה בעבורך… וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה' (שם ג', יז–יח). למעשה, דבר זה מפורש כבר בפרשה הקודמת: 'ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה ה" (שם ה', כט).

מהי קללת האדמה, ומהו תיקונה? במדרש תנחומא מוסברים הדברים כך:

מהו 'ממעשינו ומעצבון ידינו'? קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח חזר העולם ליישובו, קצרו מה שזרעו, זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים. ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתיב 'ומעצבון ידינו'. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה (תנחומא יא).

לפי מדרש זה, קללת האדמה הינה הפרת ההרמוניה שבין האדם לטבע. בעקבות חטא אדם הראשון האדמה אינה נשמעת לאדם; הפתרון והנחמה הינם בפיתוח המדעי, בהמצאת מכונות ומכשירים שבאמצעותם מתגבר האדם על הקללה הקדומה. מדרש זה משולב בהיגיון של הפרשיות עצמן: חטא עץ הדעת הינו הרצון לשליטה, להיות כאלוהים, ובלשון החסידות – 'אני אמלוך'. חטא זה קורע את האדם מתמימותו הראשונית, בה היה שרוי באחדות עם הטבע, ומעמיד אותו מולו כמי שרוצה לשלוט בו ולנצל אותו. קללת האדמה אינה רק עונש אלא חלק מהחטא עצמו – האדמה מתמרדת כנגד האדם המבקש לנצלה.

לפי מדרש זה התיקון איננו בשיבה לאחדות הראשונית, כיוון שחזרה לאחור אינה אפשרית. התיקון עובר דווקא דרך הקצנת החטא, העצמת הדעת והטכנולוגיה. דוגמא לכך ניתן לראות בתהליך של שחרור האישה והרחבת השוויון בין בני האדם, המתאפשר בין השאר באמצעות הטכנולוגיה הממלאת את מקום העבודה.

לעומת זאת, במדרש אחר אנו מוצאים דעה שונה:

'ויקרא את שמו נח לאמר'… רבי יוחנן אמר… בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכול, הפרה הייתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש. כיוון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא הייתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש. כיון שעמד נח נחו, ומנא לן? נאמר כאן נייחה ונאמר להלן 'למען ינוח שורך וחמורך' (שמות כג). מה נייחה שנאמר להלן נייחת שור, אף נייחה שנאמר כאן נייחת שור (בראשית רבה כה).

גם במדרש זה מתוארת הפרת ההרמוניה בין האדם לאדמה, אבל כאן היא אינה מוחזרת על כנה באמצעות השליטה הטכנולוגית; הרי הפסוק עליו מסתמך רבי יוחנן לקוח דווקא ממנוחת השבת, ונראה שלשבת כאן גוון רומנטי של ביטול הציביליזציה וחזרה לגן עדן. המחלוקת בין תפיסות אלו מנסרת במהלך ההיסטוריה – מצד אחד השאיפה הרומנטית לשיבה אל הטבע, ומצד שני הפיתוח הטכנולוגי התופס את מקומו של הטבע, כפי שהדבר נעשה למשל ברפואה.

לצד מחלוקת זו, שני המדרשים מדגישים כי תיקון הקללה כרוך בהשבת תחושת הביתיות בעולם, בשיקום האינטימיות באמצעות ההתגברות על הניכור שיצר החטא והכאוס של המבול. כאן אנו חוזרים לפסוק שהבאנו בתחילת דברינו, הקושר את תיקון קללת האדמה לכריתת הברית לאחר המבול. ברית זו מתקיימת בין הבורא להוויה כולה (שם ט', ט–י), ומשמעותה הינה יצירת הטבע וחוקיותו: 'עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו' (שם ח', כב). לפני נח שולטים בעולם כוחות שונים, ולטבע אין חוקיות; בכריתת הברית נוצרת סדירות בבריאה, הלוגוס חודר לעולם, ואפשר להרגיש בו בבית.

בדברים אלו מונחת אמירה מפתיעה. בתודעה שלנו הטבע נתפס בדרך כלל כניגוד לאמונה, ואילו כאן הוא מתואר כברית בין הבורא להוויה. התיאור כאן אינו של חוקיות קשוחה ובלתי ניתנת להפרה, העומדת בפני עצמה וחוצצת בינינו לבין ה'; הטבע הינו ברית של חסד, שבלעדיה היה האדם נותר חשוף וחסר הגנה בפני זעמו של הא-ל. המחזוריות של הטבע מעניקה ביטחון ויציבות, המושווים כאן למנוחת השבת, ואפשר כמובן לטעון שחוקיות הטבע ויצירת הטכנולוגיה כרוכים זה בזה. מהלך זה הינו התיקון של קללת האדמה, תוצאת חטאו של אדם הראשון, וגם התיקון לפריעת הסדר של המבול.

 


מתוך קובץ שנכתב לקראת שיעור בישיבת שיח בשנת תשס"ז.

    08.05 » הספר 'בתורתו יהגה: לימוד גמרא כבקשת אלוקים', כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il