דברי זכרון למו"ר הרב שג"ר זצ"ל מפי הרב אודיה צוריאלי

יום השנה השביעי, כ"ה סיון תשע"ד

לדבר 5 דקות על הרב שגר. 5 דקות על עולם ומלואו. איך אפשר?

חשבתי לדבר על כמה דברים מרכזיים אצלו, בעיניי. אבל אז, לפני שבוע, קרה העניין הנורא של חטיפת הנערים, וטלטל אותי ואת כולנו עד היום ומן הסתם עוד ימים רבים עד שנזכה לישועת ה', אם נזכה.

קשה לי שלא לדבר על הרב שגר בהקשר הזה, משתי סיבות:

1. כי אני יודע כמה הרב עצמו היה עסוק בכך אם הוא היה בין החיים. הלוא שום מאורע לאומי לא עבר לידו.

2. כי מהותו של הרב שגר היתה לדבר מתוך המציאות ההווה, בחי' דיבר הכתוב בהווה. הרב שגר חי את הזמן. כשפעם התקשרתי אליו לשאול אותו שאלה על דרשה שכתב בנושא פורים (כמדומני) שעסקתי בה, והיה זה בתקופת הימים הנוראים (או להיפך), הרב ענה לי שהוא לא יכול עכשיו להכנס לזה, כי הוא עכשיו בימים הנוראים.

התורה אצלו היתה דבר ממשי ואקטואלי, לא עיסוק אינטלקטואלי. ולכן כשהוא היה עסוק בעניין מסוים, הוא פשוט לא היה מסוגל לעסוק או לענות בעניין אחר.

ובכן – רציתי לומר שלרב שגר היה גם פן כללי, כלל-ישראלי, והוא לא היה משהו שולי. אולי הרבה הכירו אותו דווקא מהמקום של הדגש על האישי והאנושי-הפרטי. זה אולי היה נכון ברוב הזמנים, אבל בהחלט זה לא בא על חשבון הפן הלאומי. דומני שעם השנים, ועם הקמת ישיבת שיח, דווקא החל והתחזק הפן הלאומי, ואפילו הייתי אומר האחריות הלאומית שהרב לקח על עצמו.

דווקא בגלל שהוא דיבר ממקום מאוד אישי, קיומי וחווייתי, לא אידיאולוגי, האמירות והתנועות שלו בעניין הלאומי היו בעלות עוצמה אדירה. באופן פרדוקסלי, דווקא הוא שלא נמנה על תלמידי הרצי"ה היה הכי דומה לו במובן זה שקריאותיו הלאומיות באו מתוך נהמת ליבו הטבעית ולא מתוך דברים שלמד אצל רבותיו, דברים "שצריך לומר" וכד'.

אפילו העובדה שהוא לא עשה 'חיים קלים' למדינה ולמנהיגיה והעז פעם אחר פעם לתקוף, להטיח ולבקר, ואפילו לתהות על עצם עתיד המדינה, הרבה יותר מהמקובל אצל ראשי ישיבות ציוניים – אפילו עובדה זו דווקא המחישה בעיניי את האכפתיות האמתית ואת גישתו הבלתי-אמצעית כלפי המדינה והעם.

האמירה שלו: "עד היום עסקו בגאולת העם והארץ, עכשיו צריך לעסוק בגאולת התורה", באה ממקום של ראייה רחבה לאומית ולא מהמקום החרדי. אמירה שהובילה אותו להוציא, ראשית לכל, ספרים על נושאי תשובה ודרשות למועדים, ואח"כ נושאים הלכתיים ותורניים נוספים בסדרת "תורה וחיים מודרניים". הוא באמת סבר שזהו השלב הבא בגאולת ישראל, המימוש של הבטחת הראי"ה על כינון תורת א"י בא"י, התורה הגואלת. ללא תורה כזו עם ישראל תקוע ולא יוכל לממש את חזון הנביאים המובטח לו. במובן זה הוא באמת היה ההמשך של מפעלם של הראי"ה והרצי"ה, גם מבלי שצמח בישיבת מרכז הרב.

ברצוני להזכיר כאן שתי אנקדוטות חזקות העולות בזכרוני בהקשר זה:

1. ביוה"כ שנת תשנ"ח (?) התקיים המנין של ישיבת שיח בקרית משה. הרב שגר עבר לפני התיבה במוסף ובנעילה. כך הוא נהג שנים רבות. אני זוכר מאותה שנה בעיקר את תחילת התפילה שלו לפני מוסף. הנקודה בה החליף את החזן הקודם היתה תפילה לשלום המדינה. הוא התחיל לומר אותה בניגון, למעשה לקונן אותה, ואז לפתע פרץ בבכי מר, הוא פשוט בכה את התפילה הזו, כתינוק בן יומו. כמה אנשים שעמדו שם (ביניהם אני) לא יכלו לעמוד בזה ופרצו אף הם בבכי. חשתי אז בבכי זה שלו את כל כובד המשקל של מצבה של המדינה ושל העם. הוא חש את הקושי באופן מאוד ממשי, חש את הסכנה המרחפת מעל המדינה שלנו כל העת, ופשוט בכה.

באותו הרגע ידעתי: אנחנו נמצאים כאן עם צדיק הדור, הצדיק מתפלל ובוכה על המלכות, מלכות ה', על גלות השכינה. אין זה בכי רגיל. אשרי מי שזכה להתפלל בימים הנוראים עם צדיק הדור, עבורו כאב הדור היה ממשי כמו כאבו הפרטי ממש.

למחרת אותו יו"כ הבזיקה במוחי הידיעה המוחלטת, שהרב שגר חייב להוציא לאור את כתביו, כיון שבכתביו גנוז חלק חשוב מגאולת התורה וגאולת הדור. אין זו כתיבה פרטית ולא חידושי תורה של עוד למדן גדול, אלא כתיבה כללית, מעיין כללי שצריך להשקות את כלל נשמות הדור הזה.

כתבתי לו בעניין זה, ואכן זמן קצר לאחר מכן יצא ספרו הראשון "שובי נפשי" בעזרת הרב דרייפוס, ואח"כ הוצאנו את חוברות הדרשות.

2. מס' שנים קודם לכן, בחנוכה תשנ"ה, נרצח תלמידו של הרב שגר הרב עמי עולמי הי"ד, שהיה ממקימי ישיבת עתניאל. בהספד מעל מיטתו של תלמידו בביה"כ של עתניאל אמר הרב שגר את הדברים הבאים:

בשמו של אלוהים…

…סמוק מדמם?!

(נהלך ברגש, 300-301)

 

הרב שגר תמך בזמנו בתהליך השלום שהוביל יצחק רבין. אולם מהר מאד הוא התפקח, כשנוכח לראות את אטימות הלב של הממשלה מול המתנחלים ואת התוצאות ההרסניות והרצחניות של תהליך זה, ולא נמנע מלהתבטא בחריפות כנגד הממשלה.

כך ראינו אצלו גם בתקופת ההתנתקות. העוול כלפי המתיישבים הרתיח אותו, והוא זעק על העוול הזה בכמה הזדמנויות.

 

בהקשר זה גם אני איני יכול שלא לומר משהו על המצב שאנו נמצאים בו כיום, לזעוק זעקה שאולי גם הרב שגר היה זועק:

ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם אתה אינך יכול לרחוץ בנקיון כפיך, להשתמט או להתחמק מהאחריות הישירה שלך לחטיפת הנערים היקרים נפתלי, גלעד ואייל.

הכתובת היתה מזמן על הקיר, כאשר שחררת למעלה מאלף מחבלים במסגרת "עסקת שליט" האומללה, אשר מאות מהם רוצחים צמאי דם עם דם יהודי על ידיהם. לא שעית לאזהרות ולא לחומרה המוסרית שבשחרור מחבלים. כשלת מנהיגותית כשנכנעת ללחצים שהופעלו עליך אל מול השיקולים הלאומיים הכלליים, וכשלת מוסרית בשחרור רוצחים.

לא רק שרירות לב כפי שהיתה אצל רבין וחבריו עשויה להביא להפקרת אזרחים, אלא גם מורך לב והרצון לרצות את הציבור באופן שטחי ופופוליסטי עשויים להביא לאותה ההפקרה והנטישה.

במעשיך גרמת להעלאה עצומה של התאבון הפלסטיני לחטוף עוד ועוד – חיילים ואזרחים, מכל הבא ליד. למה לא? על מעשיך אלה משלמות היום שלוש משפחות בישראל, ועשרות אלפי אנשים החוששים לנסוע בטרמפים במדינתם שלהם.

עכשיו אתה מנסה לתקן, מאוחר מדי. וגם בכך אינני בטוח. האם פעולותיך אינן שוב פעולות ריצוי ורהב, לוחמה פופוליסטית לשיכוך זעם העם? האם פעולותיך ייצרו לחץ ממשי על החמס שיורידו על ברכיו ויביאו לשחרר את החטופים? ספק גדול בעיניי אם אתה מסוגל לכך. בינתיים, נכון לשעה זו, העלית חרס בידיך.

מר נתניהו, אם אינך מסוגל להלחם באמת עם עמלק צמא-דם זה, אם אינך יודע כיצד להלחם בהחלטיות ובאכזריות הדרושה מול עמלק אכזרי זה החפץ להשמידנו, אינך ראוי להמשיך ולהנהיג. עליך נאמרו הדברים אשר נאמרו לשאול, שכשל במורך-לב במלחמתו עם עמלק: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך".

    03.09 » שימו לב – הספר 'לוחות ושברי לוחות' במבצע 1+1

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il