תוכן, עונג, השראה

על שמחת תורה על פי שיחה של הסבא מסלובודקה

לא אחת אני שואל את עצמי: מה אני מחפש כאשר אני לומד תורה? או, לחלופין: מאיזו סיבה באים תלמידים ושאינם תלמידים לשמוע שיעור או הרצאה תורנית? אני יכול לומר שלגבי, הפחד הבסיסי החוזר ומופיע לפני כל מתן שיעור הוא הפחד שמא לא אומר דבר; ודאי, אני מודע לכך שבדברי אני תמיד מוסר אינפורמציה ומעביר ידיעות כאלה ואחרות, אך שאיפתי בראש ובראשונה איננה לתוכן אלא ל'תוך' – להשראה, לתענוג ולשביעות רצון. האם כל אלה הנם תוצאה של הישג כלשהו? למשל, ביטוי לכוח שהושג עם ההבנה – 'ידע הוא כוח' – ולמימוש ה'רצון לעצמה' שהידע מעניק? או אולי אלה נובעים מן הרצון האנושי המבקש את הנהרת המציאות, הכרוך ברצון להתמיד ולהתקיים המתמלא בעקבות המובן והפשר שהלימוד מעניק למציאות? אמת, כל זה נכון, בלימוד יש עצמה ויש הנהרה, אך ההשראה, העונג ושביעות הרצון מגיעים ממקום אחר; הם לא נגרמים דווקא כשאני הוא זה שהבנתי, והם גם קיימים מעבר לחוויית ההנהרה הכרוכה בלימוד עצמו.

הסבא מסלובודקה מלמד בשיחותיו כי קיימת זיקה בין העונג ובין הקדושה, כאשר הקדושה היא איכות של עונג. הוא מוכיח זאת מעונג שבת: הרי עיקרה של קדושת השבת הוא עונג שבת, שהוא איננו אלא ההתענגות על ה' – 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה" (ישעיהו נ"ח, יג–יד).

על ידי השתוררות המנוחה עם כניסת השבת, השיג [האדם הראשון] את קדושת היום… ואף לאחר שציוה ה' על שמירת השבת, לא ציוה להתקדש בו על ידי מעשי מצוות ופעולות מסוימות, כפי שהיה נראה לנו לכאורה, אלא נצטוינו בו על המנוחה בלבד (רנ"צ פינקל, אור הצפון ב, עמ' קכח–קכט).

לא נצטוינו על שום עבודה חיובית בשבת אלא במנוחה בלבד. הקב"ה קידש את היום משום שבו שבת ממלאכה… וגם אותנו ציוה הקב"ה לשבות ביום השביעי שביתה מוחלטת מכל מלאכה ולנוח בו… ומתוך מנוחה זו להגיע לידי עונג שבת, אשר זוהי עצמיותה של השבת, כפי שנצטווינו: 'וקראת לשבת עונג' (עמ' קיט–קכ).

העונג הוא המגע עם העצמיות, עם הפנימיות, גם אם היא אינה מובנת. זהו מגע שאיננו תלוי במעשה מסוים או בהבנה מסוימת; מגע עם הדבר עצמו, עם גילוי ישותו הראשון. כך גם בלימוד התורה – התוכן הנלמד איננו אלא כלי, מדיום, למגע זה שבו העונג טמון; כביכול יש ליהודי הלומד תורה חוש לקדושה הזאת, והיא אשר מענגת אותו בלימודו.


מתוך הדרשה 'תורת ארץ ישראל' המובאת בספר 'ביום ההוא', עמ' 153–154

    08.05 » לקראת יום השנה ה-11 לפטירת הרב שג"ר, אוסף המאמרים 'נהלך ברג"ש' כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il