שמחת הנשמה והאקסטזה של הגוף

דרשה לסוכות על פי המושג 'שמחה יתירה' ברמב"ם

הרמב"ם כתב במשנה תורה כי הסיבה שבשלה אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים היא 'שהן ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתירה' (הלכות חנוכה פ"ג ה"ו). עם זאת, מדבריו במקומות אחרים משמע שהוא סובר שגם ראש השנה נחשב יום טוב, ויש בו מצוות שמחה (הלכות יום טוב פ"א ה"א, פ"ו הי"ז). אם כן, מדוע אין אומרים הלל בראש השנה? התשובה לשאלה זו טמונה בביטוי שבו משתמש הרמב"ם – 'שמחה יתירה'. ביטוי זה מופיע רק עוד פעם אחת במשנה תורה – בתיאורו של הרמב"ם את שמחת בית השואבה (הלכות לולב פ"ח הי"ב). על פי הרמב"ם, ההלל בחג הסוכות נובע מהשמחה היתירה שבו; השימוש בביטוי זה בשני המקומות מלמדנו שהשמחה היתירה של חג הסוכות, המולידה את ההלל ואת שמחת בית השואבה, היא השלמתו של חוסר השמחה היתירה בראש השנה.

ואכן, זיקה זו מופיעה כבר במדרש (ויקרא רבה ל, ב), בו רואים חז"ל בנטילת הלולב סימן לניצחון, המתיר את ספקותיהם של ימי הדין. שמחת הסוכות מקבלת עוצמה יתירה מהתפרקות המתח של ה'תשובה ויראה ופחד', המאפיין את הימים הנוראים. אבל על כך יש לשאול – מנין השמחה היתירה? מהיכן נובע הביטחון שאכן זכינו בדין, ונחתמנו לשנה טובה?

התשובה לשאלה זו טמונה באופייה של שמחת חג הסוכות, עליה נעמוד באמצעות הבחנה בין הלל להודאה. השפת אמת בדרשותיו לחנוכה כותב כי ההודאה קשורה להכנעת הגוף, כפי שמבטאת הכריעה בברכת 'מודים', לכן היא קיימת גם במצב החלקי של העולם הזה. ההלל לעומת זאת אינו שייך לעולם הזה, שכן ההלל הנו שירת הנשמה המשוחררת, השירה הרוחנית – 'כל הנשמה תהלל יה הללו יה' (תהלים ק"נ, ו), הדורשת חירות גמורה. שירת הנשמה אפשרית רק במצב האידיאלי והשלם. הייחוד של שמחת הסוכות הוא בכך שהיא מטרימה את שמחת העולם הבא, את שירת ההלל שלעתיד לבוא. אם כך, שמחתם של ישראל מתגברת על אימת הדין למרות שאין בה ביטחון לגבי העתיד, כיוון שהיא אינה שמחת העולם הזה אלא שמחה שלעתיד לבוא, שבה מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

לשמחה יתירה זו יש פן נוסף, המתבטא בהבחנה שבין שמחה לששון. בספר מועדים וזמנים הובאו דבריו של רבי אריה ליב קרטיגנא, שכתב כי השמחה היא בלב, ואילו הששון קשור לביטוי החיצוני. בעולם הזה יש רק שמחה, ואסור לאדם למלא פיו שחוק. לכן עיקרה של מצוות השמחה ביום טוב הוא בשמחת הלב. ועם זאת, את שמחת בית השואבה לומדת הגמרא דווקא מן הפסוק 'ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה' (ישעיהו י"ב, ג). אם כן, השמחה היתירה של חג הסוכות שונה משמחת שאר ימים טובים, שכן היא משקפת את הששון שלעתיד לבוא – 'אז ימלא שחוק פינו' (תהלים קכ"ו, ב). הששון אינו נותר בלב אלא מתפרץ החוצה, ומתבטא בגוף לא על ידי הכנעתו, כדרכה של ההודאה, אלא על ידי שירת הנשמה הסוחפת אותו; לכן בשמחת בית השואבה 'רוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע' (הלכות לולב פ"ח הי"ג).

בעולם הזה השמחה אינה מגיעה לגוף אלא נשארת בנשמה. ואולם סוכות ושמחת בית השואבה שייכות לייחוד של הגאולה העתידה, לכן בימים אלו מסוגלים חסידים ואנשי מעשה להגיע לאקסטזה של שמחת הגוף.


מתוך ספר שיעורי גמרא של הרב שג"ר על מסכת סוכה, שייצא לאור בשנה הבאה

 

 

 

    08.05 » הספר 'בתורתו יהגה: לימוד גמרא כבקשת אלוקים', כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il