מהתשובה הדמיונית אל התיקון הממשי

דרשה ליום כיפור על הפטרת מנחה בספר יונה

בעיצומו של יום הכיפורים, בקריאת ספר יונה בתפילת מנחה, אנו פוגשים את תשובתם של אנשי נינוה. מהו אופייה של תשובה זו, ומה היא מלמדת אותנו?

כידוע, יונה מחה כלפי תשובתם של אנשי נינוה, וטען שה' לא היה צריך לקבלה. המשנה במסכת תענית רומזת לסיבה לכך, כאשר היא משלבת תשובה זו בדברי ההתעוררות הנאמרים בתענית ציבור:

הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלקים את שקם ואת תעניתם, אלא 'וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה', ובקבלה הוא אומר 'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם' (תענית פ"ב מ"א).

העוקץ בדברים אלו מונח בניגוד שבין הזכרת אנשי נינוה לבין הפסוק המוזכר לצידה, המדגיש את התיקון הפנימי. הרי תשובתם של אנשי נינוה איננה תשובת הלב, אלא היא ממוקדת בעשייה החיצונית: 'ויֵאַמר בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמור: האדם והבהמה, הבקר והצאן, אל יטעמו מאומה, אל ירעו ומים אל ישתו. ויתכסו שקים האדם והבהמה, ויקראו אל אלקים בחזקה, וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם' (יונה ג', ז–ח). הגמרא מקצינה תיאור זה:

מאי הוו עבדי? [= מה היו עושים?] אסרו הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד, אמרו לפניו: רבונו של עולם! אם אין אתה מרחם עלינו – אין אנו מרחמים על אלו.

'ויקראו אל אלקים בחזקה', מאי אמור? אמרו לפניו: רבונו של עולם! עלוב ושאינו עלוב, צדיק ורשע – מי נדחה מפני מי?

'וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם'. מאי ומן החמס אשר בכפיהם? אמר שמואל: אפילו גזל מריש ובנאו בבירה – מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו (תענית טז ע"א).

לפי הגמרא אנשי נינוה התאכזרו לבעלי החיים, וכביכול אילצו את ה' לרחם עליהם – עדיף להציל את הצדיק, כך טענו כלפי ה', גם במחיר הוויתור על ענישת הרשע. גם השבת הגזילה נושאת אופי טכני ומוחצן, המנוגד לתקנת חז"ל לפיה במקרה כזה יש להשיב את דמי הגזילה ולא להחריב את הבניין (משנה גיטין פ"ה מ"ה).

תיאור זה מעורר שאלה כפולה: האם טענותיו של יונה אינן התשליל של תשובת אנשי נינוה? האין הוא רוצה לכפות על ה' את הצדק, כפי שהם חפצים לכפות עליו את הרחמים, בעוד שה' הינו מעבר לצדק ולרחמים כאחד? ומצד אחר, האם אנו איננו דומים לא פעם לאנשי נינוה? האם איננו קוראים אל ה' בחזקה, מתוך מחשבה נלעגת שאנו יכולים לאלץ אותו לפעול כרצוננו, שאם רק נתנהג כך וכך בוודאי נזכה למענה?

ובכל אופן, מדוע מקבל ה' תשובה זו? תשובתה של המשנה היא שאמנם לא הייתה זו תשובת הלב, אך בכל זאת ה' ראה את מעשיהם. זוהי תשובה מנחמת, ויש בה לקח יקר מאין כמוהו, שראוי כי נשים לב אליו. שלימות הלב היא חשובה, אבל הדרישה מאיתנו צנועה בהרבה; חשוב מה שאתה עושה, לא מה שאתה מרגיש. מעט סבלנות, התאפקות, שליטה עצמית, אלו הדברים החשובים. כשאנחנו מצליחים להתאפק ולא להגיב בחריפות למי שלדעתנו פגע בנו, גם אם הכעס קיים בתוכנו, עשינו הרבה, אולי את העיקר. תנועה מעשית קטנה יכולה לחולל המון, להזיז בנפשנו דברים שכלל לא חלמנו שייתכנו. שכן ראשיתה של כל החלטה נעוצה ברגע של ריכוז ואופטימיות, ביכולת שלא להיכנע ליאוש ולדיכאון. בסופו של חשבון, הדברים הקטנים הם הדברים החשובים.

המפגש עם תשובת אנשי נינוה בעיצומו של יום הכיפורים, שופך מים קרים על החרדה והמתח הפנימי המאפיינים יום זה. אולי הלקח ממפגש זה הוא שעלינו להיות יותר רגועים, שטובה פעולה אחת מאלף אנחות. קריאת ספר יונה מזהירה אותנו מפני השקיעה בדמיוני, וקוראת אותנו לתיקון ממשי.


מתוך קובץ שכתב הרב לקראת שיחה שהעביר בערב יום הכיפורים תשס"ה, בבית המדרש של ישיבת שיח יצחק

    08.05 » לקראת יום השנה ה-11 לפטירת הרב שג"ר, אוסף המאמרים 'נהלך ברג"ש' כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il