אימה ופתיחת הלב

דרשה לראש השנה על הפיוט "תן פחדך"

באחד הפיוטים המרכזיים בתפילת ראש השנה נקשרת מלכות ה' בפחד מפניו:

ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך
ואימתך  על  כל מה שבראת

וייראוך כל המעשים
וישתחוו לפניך כל הברואים
ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.

מהו אופייה של מלכות ה'? האם אנו מתפללים שה' יפחיד את בני האדם ויכפה עליהם את עבודתו? כך סבר הגרי"ד סולובייצ'יק, שכתב בספרו 'ימי זיכרון' (עמ' 153) כי האנושות לא תיטיב את דרכה ללא הכפייה עליה אנו מבקשים בתפילה זו. אך דומה שיש בפירוש זה החמצה של עיקר הרעיון. הרי מטרתו של הפחד כאן הינה להביא לפתיחות של 'יעשו כולם אגודה אחת', לאחדות האנושות וללב השלם. אחדות זו אינה יכולה להיווצר באמצעות כפייה מבחוץ; עליה להתבסס על התבטלות הנובעת מהכרה פנימית – 'וישתחוו לפניך כל הברואים'.

לכן את הפחד המתואר כאן יש לפרש באופן אחר. פחד זה נובע מהעמידה מול הטרנסצנדנטיות האלוקית, והוא מתפקד באופן דומה לאימה המתוארת בהגות האקזיסטנציאליסטית: זהו אינו פחד מפני יש מוגדר זה או אחר, אלא אימה יסודית הנובעת מהחשיפה אל ה'אין', מההכרה של האדם בסופיותו ואפסותו. לשון הפיוט מחדדת תחושה זו בחזרה על הביטויים 'כל מעשיך', 'כל מה שבראת', המדגישים את נבראות האדם ואת תלותו בה'. האימה התוקפת את האדם כאשר הוא מכיר במצבו האמיתי, מזככת אותו ומביאה לפתיחת הלב.

גם האפוקליפטיקנים סברו שגאולת האנושות מחייבת קטסטרופה, שיש צורך בקפיצה ושבירה כדי לעבור מעולמנו המושחת אל העולם השלם המקווה. ואכן, הגאולה שאנו מתפללים עליה אינה רק שיפור של המצב הקיים, והיא מחייבת קפיצה; אך איננו מתפללים לקטסטרופה, אלא לפחד ושבירה במובן הפנימי. שכן גם תיקון הלב אינו יכול להיעשות באמצעות תהליך הדרגתי בלבד, הוא דורש מהפך, ולכן האימה היא דרכו.

את תכליתו של תיקון זה מוצא הפיוט בתיקון החברתי, בו מתגלה מלכות ה':

ובכן צדיקים יראו וישמחו
וישרים יעלזו
וחסידים ברנה יגילו
ועולתה תקפץ פיה
וכל הרשעה כלה כעשן תכלה
כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

איננו מתפללים כאן להכחדת הרשעים אלא לכילוי הרשעה, שכן כאמור הקטסטרופה מומרת כאן באימה הפנימית המביאה ליישור הלב. המלכות האלוקית מתגלה באמצעות הפרספקטיבה הנכונה על המצב האנושי, וזו מביאה לאחדות הלב ולאחדות האנושות, שכן מנקודת מבט זו מטשטשים כל ההבדלים. האוניברסליות נולדת מתוך פתיחת הלב, וזו הינה תוצאה של גילוי האלוקות דווקא דרך הפחד.

אם כן, האימה מביאה לאחדות, והפחד מוליך לתקווה ולשמחה. אופי זה של המלכות הוא המעניק לה את מובנה הדתי, והוא המזין את הדבקות והפאתוס של המתפלל. המישור הדתי והמישור החברתי כרוכים זה בזה: ההרמוניה שבין בני האדם, גילוי הצדק והכחדת הרשע, נולדים מתוך המתח הרוחני. רק הצירוף בין מישורים אלו מעניק למלכות ה' את משמעותה, כפי שנאמר גם בפסוק החותם ברכה זו: 'ויגבה ה' צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה' (ישעיהו ה).


(מתוך קובץ שכתב הרב לקראת סדרת שיעורים על תפילות ראש השנה, שהועברו בבית המדרש של 'בית מורשה' באלול תשנ"ב)

    08.05 » לקראת יום השנה ה-11 לפטירת הרב שג"ר, אוסף המאמרים 'נהלך ברג"ש' כעת במחיר מבצע
    09.01 » ספרי הרב שג"ר הנמצאים בעריכה כעת: שיעורים בגמרא על מסכת ברכות, שיעורים על ספר התניא, ספר מאמרים על מלחמה ושלום

    צרו קשר

    מעלה מיכאל 4א, אלון שבות

    טל: 02-993-8850 פקס: 02-993-8850

    sgr@zahav.net.il